| 1And it came to pass, when the king dwelt in his house, and the Lord had given him rest round about from all his enemies. |
|
אוַיְהִ֕י כִּי־יָשַׁ֥ב הַמֶּ֖לֶךְ בְּבֵית֑וֹ וַיהֹוָ֛ה הֵנִֽיחַ־ל֥וֹ מִסָּבִ֖יב מִכָּל־אֹיְבָֽיו: |
| had given him rest. He remarked: Behold it has been fulfilled: “And when he offers you rest from all your enemies, etc.” (Deut. 12:10). What is written afterwards? “Then there shall be a place which [the Lord your God] shall choose, etc.” If so, it is incumbent upon us to build the Temple. |
|
וה' הניח לו.
אמר, הרי נתקיים (דברים יב י): והניח לכם מכל אויביכם וגו', מה כתיב אחריו, והיה המקום אשר יבחר וגו', מעתה עלינו לבנות בית הבחירה:
|
| 2That the king said unto Nathan the prophet; "See now, I dwell in a house of cedar, but the ark of God dwells within the curtains." |
|
בוַיֹּ֚אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל־נָתָ֣ן הַנָּבִ֔יא רְאֵ֣ה נָ֔א אָנֹכִ֥י יוֹשֵׁ֖ב בְּבֵ֣ית אֲרָזִ֑ים וַֽאֲרוֹן֙ הָֽאֱלֹהִ֔ים ישֵׁ֖ב בְּת֥וֹךְ הַיְרִיעָֽה: |
| 3And Nathan said to the king; "All that is in your heart go do; for the Lord is with you." |
|
גוַיֹּ֚אמֶר נָתָן֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר בִּֽלְבָבְךָ֖ לֵ֣ךְ עֲשֵֹ֑ה כִּ֥י יְהֹוָ֖ה עִמָּֽךְ: |
| 4And it came to pass on the same night, that the word of God was to Nathan saying: |
|
דוַיְהִ֖י בַּלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהֹוָ֔ה אֶל־נָתָ֖ן לֵאמֹֽר: |
| And it came to pass on that very night. R. Haninah b. Papa said: “The Holy One blessed is He said to Nathan: This man that I am sending you to is hasty. Perhaps he will hire workers and I will find Myself incurring him loss. Hurry and tell him [it is] not you who will build the house.” R. Simon said: “This man that I am sending you to is wont to make vows just as it is stated… ‘how he swore unto the Lord and vowed unto the Mighty One of Jacob, if I will enter the tent which is my house…’ (Psalms 132:2). Perhaps he will say I will not eat nor will I drink until I do that (build the Temple) and I will find Myself incurring him loss.” |
|
ויהי בלילה ההוא.
אמר רבי חנינא בר פפא: אמר לו הקב"ה לנתן, האדם הזה שאני משלחך אצלו, מהיר הוא, שמא ישכור פועלים ונמצאתי מפסידו, מהר ואמור לו, לא אתה תבנה הבית. רבי סימון אומר: האדם הזה שאני משלחך אצלו, נדרן הוא, כענין שנאמר (תהלים קלב ב ג): אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי, שמא יאמר איני אוכל ואיני שותה עד שאעשה כך, ונמצאתי מפסידו (ילקוט שמעוני רמז קמג):
|
| 5"Go and say to My servant, to David; so says the Lord: 'Shall you build Me a house for My dwelling? |
|
הלֵ֚ךְ וְאָֽמַרְתָּ֙ אֶל־עַבְדִּ֣י אֶל־דָּוִ֔ד כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֑ה הַאַתָּ֛ה תִּבְנֶה־לִּ֥י בַ֖יִת לְשִׁבְתִּֽי: |
| 6For I have not dwelt in a house from the day that I brought up the children of Israel out of Egypt, to this day, but have walked in a tent and in a tabernacle. |
|
וכִּ֣י לֹ֚א יָשַׁ֙בְתִּי֙ בְּבַ֔יִת לְ֠מִיּוֹם הַעֲלֹתִ֞י אֶת־בְּנֵ֚י יִשְׂרָאֵל֙ מִמִּצְרַ֔יִם וְעַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וָאֶֽהְיֶה֙ מִתְהַלֵּ֔ךְ בְּאֹ֖הֶל וּבְמִשְׁכָּֽן: |
| in a tent. The tabernacle of Shiloh did not have a ceiling but consisted of a stone edifice below and curtains above. |
|
באהל ובמשכן.
משכן שילה לא היתה בו תקרה, אלא בית של אבנים מלמטן, ויריעות מלמעלן:
|
| 7In all [the places] wherein I have walked with all the children of Israel, did I speak a word with any of the rulers of Israel whom I commanded to shepherd My people Israel, saying: 'Why do you not build for Me a house of cedar?' |
|
זבְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘ בְּכָל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ הֲדָבָ֣ר דִּבַּ֗רְתִּי אֶת־אַחַד֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֗יתִי לִרְע֛וֹת אֶת־עַמִּ֥י אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר לָ֛מָּה לֹֽא־בְנִיתֶ֥ם לִ֖י בֵּ֥ית אֲרָזִֽים: |
| have I spoken. it is the interrogative form and therefore the diacritical dotting of the ה is ‘chataf patach’ and the ד is weak. |
|
הדבר דברתי.
לשון תמיה הוא, לכך הוא נקוד ה"א חטף פת"ח, והדל"ת רפי:
|
| 8And now, so shall you say to My servant, to David; 'Thus says the Lord of Hosts. I took you from the sheep cote, from following the sheep, to be a leader over My people Israel. |
|
חוְ֠עַתָּה כֹּֽה־תֹאמַ֞ר לְעַבְדִּ֣י לְדָוִ֗ד כֹּ֚ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲנִ֚י לְקַחְתִּ֙יךָ֙ מִן־הַנָּוֶ֔ה מֵאַחַ֖ר הַצֹּ֑אן לִֽהְי֣וֹת נָגִ֔יד עַל־עַמִּ֖י עַל־יִשְׂרָאֵֽל: |
| from the sheepcote. a shepherd’s shed, similar to; “sheds where shepherds bake” (Zephaniah 2:6). |
|
מן הנוה.
דיר הרועים, כמו (צפניה ב ו): נות כרות רועים:
|
| 9And I have been with you wherever you have gone, and I have cut off all your enemies from before you, and have made for you a great name, like the name of the great ones that are in the earth. |
|
טוָאֶהְיֶ֣ה עִמְּךָ֗ בְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֔כְתָּ וָאַכְרִ֥תָה אֶת־כָּל־אֹיְבֶ֖יךָ מִפָּנֶ֑יךָ וְעָשִֹ֚תִֽי לְךָ֙ שֵׁ֣ם גָּד֔וֹל כְּשֵׁ֥ם הַגְּדֹלִ֖ים אֲשֶׁ֥ר בָּאָֽרֶץ: |
| like the name of the great ones. This is a reference to what we say; the shield of David. |
|
כשם הגדולים.
זהו שאומרים מגן דוד:
|
| and I have cut off all your enemies. accordingly it has entered your heart to build the house, as it is written in this Torah. |
|
ואכריתה את כל איביך.
ולכך עלה על לבך לבנות הבית, כמה שכתוב בתורה:
|
| 10And I will appoint a place for My people, for Israel, and I will plant them, and they will dwell in their own place, and be disturbed no more; and the wicked people shall not continue to afflict them as formerly. |
|
יוְשַׂמְתִּ֣י מָ֠קוֹם לְעַמִּ֨י לְיִשְׂרָאֵ֚ל וּנְטַעְתִּיו֙ וְשָׁכַ֣ן תַּחְתָּ֔יו וְלֹ֥א יִרְגַּ֖ז ע֑וֹד וְלֹֽא־יֹסִ֚יפוּ בְנֵֽי־עַוְלָה֙ לְעַנּוֹת֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר בָּרִאשׁוֹנָֽה: |
| And I will appoint a place. I yet desire to bring calm in order to offer ease and security for my nation in the days of your son. |
|
ושמתי מקום.
עוד אני חפץ להשקיט, שיהא שקט ושליו את עמי בימי בנך:
|
| 11And even from the day that I commanded judges to be over my people Israel; and I will give you rest from all your enemies. And the Lord has told you that the Lord will make for you a house. |
|
יאוּלְמִן־הַיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר צִוִּ֚יתִי שֹֽׁפְטִים֙ עַל־עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַהֲנִיחֹ֥תִי לְךָ֖ מִכָּל־אֹיְבֶ֑יךָ וְהִגִּ֚יד לְךָ֙ יְהֹוָ֔ה כִּי־בַ֖יִת יַעֲשֶׂה־לְּךָ֥ יְהֹוָֽה: |
| And even from the day that I commanded. To be linked with the preceding verse; ‘and shall not continue to afflict them as before’ prior to the period of the Judges, and ‘as they have done’ from the days of the Judges until now. |
|
ולמן היום אשר צויתי.
מחובר על העליון, ולא יוסיפו לענותו כאשר בראשונה קודם השופטים, וכאשר עשו מימי השופטים עד כאן:
|
| and I will give you rest. |
|
והניחותי לך.
יותר ויותר, עד שתנוח מכל אויביך:
|
| and the Lord has told you. today through me, that a house will be made for you by (setting) your son on your throne and in this manner establish a house of royalty for you. Now he will be the one to build the house. |
|
והגיד לך ה'.
היום על ידי, כי בית יעשה לך להושיב בנך על כסאך, ויתקיים לך בית המלכות, והוא יבנה הבית:
|
| 12When your days are finished and you shall lie with your forefathers, then I will raise up your seed that shall proceed from your body after you, and I will establish his kingdom. |
|
יבכִּ֣י | יִמְלְא֣וּ יָמֶ֗יךָ וְשָֽׁכַבְתָּ֙ אֶת־אֲבֹתֶ֔יךָ וַהֲקִימֹתִ֚י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ אַחֲרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר יֵצֵ֖א מִמֵּעֶ֑יךָ וַהֲכִינֹתִ֖י אֶת־מַמְלַכְתּֽוֹ: |
| 13He shall build a house for My name, and I will establish the throne of his kingdom forever. |
|
יגה֥וּא יִבְנֶה־בַּ֖יִת לִשְׁמִ֑י וְכֹנַנְתִּ֛י אֶת־כִּסֵּ֥א מַמְלַכְתּ֖וֹ עַד־עוֹלָֽם: |
| 14I will be to him a father, and he shall be to Me a son; so that when he goes astray I will chasten him with the rod of men, and with the stripes of the sons of Adam. |
|
ידאֲנִי֙ אֶהְיֶה־לּ֣וֹ לְאָ֔ב וְה֖וּא יִהְיֶה־לִּ֣י לְבֵ֑ן אֲשֶׁר֙ בְּהַ֣עֲוֹת֔וֹ וְהֹֽכַחְתִּיו֙ בְּשֵׁ֣בֶט אֲנָשִׁ֔ים וּבְנִגְעֵ֖י בְּנֵ֥י אָדָֽם: |
| with the rod of men. This refers to Hadad and Rezon the son of Elyada. |
|
בשבט אנשים.
זה הדד ורזון בן אלידע:
|
| and with the stripes of the sons of Adam. This is the demon Ashmadai who chased him from his throne. Now the demons are the children of Adam since for the duration of one hundred and thirty years that Adam was estranged from his wife after the death of Abel, the spirits became heated (pregnant) and gave birth from him. |
|
ונגעי בני אדם.
זה אשמדאי, שדחהו ממלכותו, והשדים בני אדם הראשון הם, שכל מאה ושלשים שנה שפירש אדם מאשתו במות הבל, היו הרוחות מתייחמות ויולדות הימנו (ילקוט שמעוני רמז קמו):
|
| 15But My mercy shall not depart from him as I withdrew it from Saul, whom I removed from before you. |
|
טווְחַסְדִּ֖י לֹא־יָס֣וּר מִמֶּ֑נּוּ כַּאֲשֶׁ֚ר הֲסִרֹ֙תִי֙ מֵעִ֣ם שָׁא֔וּל אֲשֶׁ֥ר הֲסִרֹ֖תִי מִלְּפָנֶֽיךָ: |
| 16And your house and your kingdom shall be confirmed forever before you; your throne shall be established forever." |
|
טזוְנֶאְמַ֨ן בֵּיתְךָ֧ וּמַֽמְלַכְתְּךָ֛ עַד־עוֹלָ֖ם לְפָנֶ֑יךָ כִּֽסְאֲךָ֔ יִהְיֶ֥ה נָכ֖וֹן עַד־עוֹלָֽם: |
| 17According to all these words, and according to all this vision, so did Nathan speak to David. |
|
יזכְּכֹל֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וּכְכֹ֖ל הַחִזָּי֣וֹן הַזֶּ֑ה כֵּ֛ן דִּבֶּ֥ר נָתָ֖ן אֶל־דָּוִֽד: |
| 18And the king David went in and sat before the Lord; and he said: "Who am I, O' Lord God, and what is my house, that You have brought me thus far? |
|
יחוַיָּבֹא֙ הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד וַיֵּ֖שֶׁב לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מִ֣י אָנֹכִ֞י אֲדֹנָ֚י יֱהֹוִה֙ וּמִ֣י בֵיתִ֔י כִּ֥י הֲבִיאֹתַ֖נִי עַד־הֲלֹֽם: |
| and sat before the Lord. Before the ark. |
|
וישב לפני ה'.
לפני הארון:
|
| thus far. that you have made me king. |
|
עד הלם.
שהמלכתני:
|
| 19As though this was yet too small a thing in Your eyes, O' Lord God: but You also spoke of Your servant's house from afar; now is this the manner of man, O' Lord God? |
|
יטוַתִּקְטַן֩ ע֨וֹד זֹ֚את בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה וַתְּדַבֵּ֛ר גַּ֥ם אֶל־בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖ לְמֵֽרָח֑וֹק וְזֹ֛את תּוֹרַ֥ת הָאָדָ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה: |
| also… of Your servant’s house. to make rule my son after me. |
|
גם אל בית עבדך.
להמליך את בני אחרי:
|
| and is this the manner of man. in interrogative form. It is befitting to offer such tidings to flesh and blood? A second explanation is: You have done to me as You have done to Adam to whom You showed the generations that were destined to come forth from him. |
|
וזאת תורת האדם.
בתמיה, ראוי להתבשר כן לבשר ודם דבר אחר: עשית לי כמו שעשית לאדם הראשון, שהראית לו דורות העתידים לצאת ממנו:
|
| 20And what more can David say to You? For You know Your servant, O' Lord God. |
|
כוּמַה־יּוֹסִ֥יף דָּוִ֛ד ע֖וֹד לְדַבֵּ֣ר אֵלֶ֑יךָ וְאַתָּ֛ה יָדַ֥עְתָּ אֶֽת־עַבְדְּךָ֖ אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה: |
| And what more can David say ?. What more can I request. |
|
ומה יוסיף דוד עוד לדבר אליך.
מה אשאל עוד:
|
| for You know Your servant. You have provided me with all my needs. This is similar to: “The righteous man provides the needs of his animal’s soul” (Prov. 12:10). |
|
אתה ידעת את עבדך.
נתת לי כל צרכי, כמו (משלי יב י): יודע צדיק נפש בהמתו:
|
| 21For the sake of Your word, and according to Your own heart, have you brought about all this greatness, to make Your servant know it. |
|
כאבַּעֲב֚וּר דְּבָֽרְךָ֙ וּֽכְלִבְּךָ֔ עָשִֹ֕יתָ אֵ֥ת כָּל־הַגְּדוּלָּ֖ה הַזֹּ֑את לְהוֹדִ֖יעַ אֶת־עַבְדֶּֽךָ: |
| for the sake of Your words. to make stand that which You had spoken to Samuel to make me king. |
|
בעבור דברך.
להקים מה שאמרת לשמואל, להמליכני:
|
| and according to Your own heart. only because it is Your will and not because I merit it. |
|
וכלבך.
רצונך הוא, ולא שאני כדאי:
|
| to make Your servant know it. the glad tidings that you have brought me. |
|
להודיע את עבדך.
הבשורה שבשרתני:
|
| 22Therefore You are great, O' Lord God: for there is none like You, neither is there any God beside You, according to all that we have heard with our ears. |
|
כבעַל־כֵּ֥ן גָּדַ֖לְתָּ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֑ים כִּֽי־אֵ֣ין כָּמ֗וֹךָ וְאֵ֚ין אֱלֹהִים֙ זֽוּלָתֶ֔ךָ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־שָׁמַ֖עְנוּ בְּאָזְנֵֽינוּ: |
| 23And who is like Your people, like Israel, one nation in the world, whom God went to redeem for Himself as a people, and to make Him a name, also to accomplish for you the greatness and fearful things for Your land, [in driving out] from before Your people, whom You did redeem for Yourself out of Egypt, [the] nations and their gods? |
|
כגוּמִ֚י כְעַמְּךָ֙ כְּיִשְׂרָאֵ֔ל גּ֥וֹי אֶחָ֖ד בָּאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר הָלְכֽוּ־אֱ֠לֹהִים לִפְדּֽוֹת־ל֨וֹ לְעָ֜ם וְלָשֹ֧וּם ל֣וֹ שֵׁ֗ם וְלַעֲשֹ֨וֹת לָכֶ֜ם הַגְּדוּלָּ֚ה וְנֹֽרָאוֹת֙ לְאַרְצֶ֔ךָ מִפְּנֵ֣י עַמְּךָ֗ אֲשֶׁ֨ר פָּדִ֚יתָ לְּךָ֙ מִמִּצְרַ֔יִם גּוֹיִ֖ם וֵאלֹהָֽיו: |
| whom God went. Moses and Aaron, as it is written: “I have made you a ruler over Pharaoh” (Exod. 7:1). Now this is also Jonathan’s interpretation; “whom messengers of God went…” |
|
אשר הלכו אלהים.
משה ואהרן, שנאמר (שמות ז א): נתתיך אלהים לפרעה ; וכן תרגם יונתן: דאזלו שלוחין מן קדם ה':
|
| to redeem to Himself a people. This the messengers said to the Israelites.“The Holy One blessed is He sent us to redeem to Himself a people, and to make to Him a name, and to accomplish for you the greatness.” |
|
לפדות לו לעם.
כך אמרו השלוחים לישראל: הקב"ה שלחנו לפדות לו לעם, ולשום לו שם, ולעשות לכם הגדולה:
|
| and fearful things. You did for Your land after they came out of there (Egypt). Now what were these fearful things that You did from before Your people? To drive out nations and their gods. This verse appears to be missing the word לגרש (to drive out), since in I Chron. 17:21 it specifies: “to drive out from before Your people nations and their gods.” However it is not missing; for when the text states: “from before Your people… nations,” we may infer from it banishment and driving out. |
|
ונוראות.
עשית לארצך לאחר שיצאו משם, ומה הם הנוראות, 'מפני עמך', לגרש עמים ואלהיהם, ומקרא זה חסר 'לגרש', ובדברי הימים (א יז כא) פירשו: לגרש מפני עמך אשר פדית ממצרים גוים ואלהיו, ואינו חסרון, כי ממשמע שנאמר מפני עמך גוים, אנו שומעין לשון טרודין וגירושין:
|
| 24And You did establish to Yourself Your people Israel to be a people unto You forever; and You, Lord, became their God. |
|
כדוַתְּכ֣וֹנֵֽן לְ֠ךָ אֶת־עַמְּךָ֙ יִשְׂרָאֵ֧ל | לְךָ֛ לְעָ֖ם עַד־עוֹלָ֑ם וְאַתָּ֣ה יְהֹוָ֔ה הָיִ֥יתָ לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים: |
| 25And now, O' Lord God, the word that You have spoken concerning Your servant and concerning his house, confirm it forever, and do as You have spoken. |
|
כהוְעַתָּה֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר דִּבַּ֚רְתָּ עַֽל־עַבְדְּךָ֙ וְעַל־בֵּית֔וֹ הָקֵ֖ם עַד־עוֹלָ֑ם וַעֲשֵֹ֖ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֚רְתָּ: |
| 26And let Your name be magnified forever, that it may be said: 'The Lord of Hosts is God over Israel; and the house of Your servant David shall be established before You. |
|
כווְיִגְדַּ֨ל שִׁמְךָ֚ עַד־עוֹלָם֙ לֵאמֹ֔ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֱלֹהִ֖ים עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וּבֵית֙ עַבְדְּךָ֣ דָּוִ֔ד יִהְיֶ֥ה נָכ֖וֹן לְפָנֶֽיךָ: |
| 27For You, O' Lord of Hosts, the God of Israel have revealed to Your servant's ear saying: 'A house I will build you'; therefore has Your servant found in his heart to pray unto You this prayer. |
|
כזכִּֽי־אַתָּה֩ יְהֹוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל גָּלִ֜יתָה אֶת־אֹ֚זֶן עַבְדְּךָ֙ לֵאמֹ֔ר בַּ֖יִת אֶבְנֶה־לָּ֑ךְ עַל־כֵּ֗ן מָצָ֚א עַבְדְּךָ֙ אֶת־לִבּ֔וֹ לְהִתְפַּלֵּ֣ל אֵלֶ֔יךָ אֶת־הַתְּפִלָּ֖ה הַזֹּֽאת: |
| 28And now, O Lord God, You [alone] are God, and Your words are truth, and You have spoken unto Your servant this good thing. |
|
כחוְעַתָּ֣ה | אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה אַתָּה־הוּא֙ הָֽאֱלֹהִ֔ים וּדְבָרֶ֖יךָ יִהְי֣וּ אֱמֶ֑ת וַתְּדַבֵּר֙ אֶֽל־עַבְדְּךָ֔ אֶת־הַטּוֹבָ֖ה הַזֹּֽאת: |
| You (alone) art God. a ruler, and You have the power to fulfill. |
|
אתה הוא האלהים.
שליט, ויש בידך יכולת לקיים:
|
| 29And now let it please You to bless the house of Your servant, that it may continue forever before You; for You, O' Lord God, has spoken it, and through Your blessing let be blessed the house of Your servant forever." |
|
כטוְעַתָּ֗ה הוֹאֵל֙ וּבָרֵךְ֙ אֶת־בֵּ֣ית עַבְדְּךָ֔ לִהְי֥וֹת לְעוֹלָ֖ם לְפָנֶ֑יךָ כִּֽי־אַתָּ֞ה אֲדֹנָ֚י יֱהֹוִה֙ דִּבַּ֔רְתָּ וּמִבִּרְכָ֣תְךָ֔ יְבֹרַ֥ךְ בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖ לְעוֹלָֽם: |
| please You.. a desire. |
|
הואל.
רצה:
|
